הגה"צ רבי רחמים אליהו מאזוז זצוק"ל | הסיקור המלא בעיתון 'הדרך'

ביום ל"ג בעומר, הסתלק לישיבה של מעלה הגה"צ רבי רחמים מאזוז זצ"ל, מראשי ישיבת 'כיסא רחמים' ואחיו הצעיר של מו"ר רה"י הגר"מ מאזוז זצ"ל, והוא בן 77 בפטירתו | בני המשפחה והתלמידים מספרים ל'הדרך' על גאונותו, חוכמתו וענוותנותו

אחיה ביתאן

ביום שלישי השבוע, יום ל"ג בעומר, הסתלק לישיבה של מעלה, הגה"צ רבי רחמים מאזוז זצ"ל, הרב הפוסק בישיבת 'כיסא רחמים' ואחיו של מו"ר רה"י, הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז זצ"ל, והוא בן 77 שנים בפטירתו.

רבי רחמים נולד בי"ז בכסלו תש"ט, לאביו הגה"ק רבי מצליח מאזוז הי"ד בעיר תוניס בירת תוניסיה. ומגיל צעיר בלט בשקידתו והתמדתו בתורה הקדושה. היה יושב יחד עם אחיו על השולחן הרחב שניצב מול ספריית אביו הגדול, ושם היה שוקד שעות רבות בש"ס ובפוסקים.

כל אחד מהבנים ניחן בייחודיות מסוימת, ועליו אמר האב הגדול, "רבי רחמים – פוסק!". כך, כבר מקטנות, היה מקבל מאביו תשובות בהלכה לעיון, וזכה כבר מגיל צעיר להעמיק חקר בתשובות גדולי הראשונים והאחרונים.

בחודש חשוון תשכ"ו, נישא לרעייתו, הרבנית תמר תבלחט"א, ושנתיים לאחר מכן, לאחר הרצח הנורא של אביו בכ"א בטבת תשכ"א, היה הראשון מבין האחים שעלה ארצה, על פי חלום שראתה אמו ע"ה, כי רבי מצליח אמר לה שרבי רחמים יהיה הראשון שייצא מתוניס והוא יהיה עמם.

בארץ הקימו האחים את ישיבת 'כיסא רחמים', והגאון רבי רחמים היה אחראי על עריכת שו"ת 'איש מצליח' של אביו וכן ההדיר כמה מספרי הקדמונים במסגרת מכון הרב מצליח. בתחילה המכון היה דל אמצעים והתפיסה לא הייתה משמעותית, אולם ככל שחלפו השנים, זכה רבי רחמים יחד עם אחיו להרחיב את גבולות המכון ולהוציא במה ספרי יסוד בהלכה שזכו להתקבל בברכה בעולם התורה. ביניהם 'משנה ברורה - איש מצליח' המפורסם, הכולל ציונים על ספר 'משנה ברורה', כפי דעתם של פוסקי הספרדים וחכמי עדות המזרח.

בקיאות עצומה

"סבא כתב את כרך א' ו-ב'", אומר ל'הדרך' נכדו, הרה"ג רבי אריאל מימון שליט"א, "ואז העביר את זה לחתניו ולתלמידיו שימשיכו במלאכה, והוא פיקח על הדברים מלמעלה. הייתה לו עין בוחנת ובקיאות עצומה בכל ספרי הפוסקים.

"את הבקיאות הזו, אגב, הוא רכש מקטנות, וכבר בגיל צעיר היה מרבה לעיין בספרי שאלות ותשובות. זה הביא את אביו להכריז עליו, כמי שיהיה פוסק גדול בעתיד כבר בעודו ילד, והיה מביא לו לעיין בשאלות ששלחו לו".

הרב מימון מספר על הזיכרון הנדיר שניחן הגר"ר: "לפני ארבע שנים, אחרי אירוע מוחי שכאב עבר, ביקשו הרופאים מבני המשפחה לבדוק את הזיכרון, לוודא שלא נפגע. ראו שאת שמות בניו הוא זוכר מצוין – אז אמרו 'שאלות בפשט השולחן ערוך לא נשאל, כי אם הוא מזהה את הילדים בוודאי היא יודע שאלות כאלו', אז נציג כמה שאלות מספרי השו"תים של האחרונים'.

"ובאמת, היו מציגים לו שאלה בדין 'בר מצרא' – ומיד היה סבא אומר שו"ת פלוני סימן פלוני, שו"ת בנושא הטמנה – שו"ת פלוני סימן פלוני. זמן מה לאחר מכן אחד הנכדים שאל את סבא שאלה, וסבא הפנה אותו לשו"ת 'שאלת יעב"ץ' סימן קפ"ב. הנכד חיפש, אך לא מצא, והגיש לסבא את הספר להראות לו היכן המקור. כשהביאו את הספר לסבא, הוא מצא את זה בסימן שלאחר מכן, סימן קפ"ג. אבל הוא מאוד הצטער ואמר: 'אוי, אני מתחיל לשכוח את התורה...'. וכך הוא תפס את הספר 'שאלת יעב"ץ' במשך דקות ארוכות ופניו נדמו כמי שמתו מוטל לפניו.

"הבן שלו ניסה לנחם אותו. 'אבא', הוא אמר לו, 'כבר כמה אנשים מכירים את השו"ת הזה, וכמה אנשים בקיאים במה שכתוב בו כמוך? – ואתה עוד אחרי אירוע קשה שעברת...'. אבל סבא לא התרצה. בשבילו לשכוח מקור של תשובה, לא משנה באיזה גיל ולא משנה שהוא אחרי אירוע מוחי, זה דבר קשה שצריך להיעצב בגללו".

בי'כיסא רחמים' מכירים את הסיפור הבא: באחד הימים פנה הגאון הבקי רבי משה חורב לרבי רחמים, ואמר בחצי-בדיחותא: "אני רוצה לקבל שאיפה להתעלות בתורה – כמה פעמים הרב למד את השולחן ערוך ונושאי כליו?". רבי רחמים חייך ואמר: "כמספר הפעמים שאתה חוזר על הש"ס...". ואומנם, חריף גאונותו העצומה ובקיאותו הרבה, הגאון רבי רחמים לא הוציא מחיבוריו כל ימי חייו, למעט ספר שו"ת אחד שהוציא חתנו, הדיין הגר"א כהן, בהפתעה בשנת תשע"ט לרגל הגיעו לגיל 70 ולציון יובל שנות נישואין.

בהסכמתו לספר משבח אחיו, מו"ר רה"י הגר"מ, את חוכמתו וענוותנותו של אחיו הצעיר, ומספר כי כבר מקטנותו, כאמור, רכש בקיאות נדירה בכל ספרי הפוסקים באופן שאין לו אח ורע.

גאון בענווה

אבל מעניין שאת כל הגאונות הזו הצליח הגאון רבי רחמים להסתיר בחליפה כחולה קצרה ומגבעת פשוטה.

אחד הנכדים מספר ל'הדרך': "סבא היה אדם שהתרחק מהכבוד בצורה אומנותית. מי שלא הכיר אותו וידע באיזה גאון מדובר, חשב שזה רק עוד אברך מבוגר, הרי הוא לא לבש פראק והמבורג ושום דבר בהתנהלותו, לא הסגיר את גאונותו. "גם כשאנשים היו באים לשאול אותו שאלה בהלכה – הוא היה מדפדף ב'שולחן ערוך' כאילו הוא מחפש את המקור וב'מקריות' נפגש בו, ואז מראה את התשובה לשואל. אבל מול אנשים שהכירו אותו הוא לא היה נוהג כך, כי חשש שיגידו שהוא עניו".

הרב אליה חדד, שזכה לקבל תורה וחוכמה מרבי רחמים, מספר ל'הדרך': "במשך תקופה ארוכה זכיתי לשבת בסמוך אליו כאשר היה מתפלל בישיבה עם הבחורים, ותמיד הוא היה מקפיד להגיע בזמן שכולם קמים להביא כובעים וחליפות, כדי שלא יגרום טרחה לבחורים לקום לכבודו. בהתחלה חשבתי שזה מקרי, אבל אחרי תקופה, שהבנתי מי זה רבי רחמים, הבנתי שזה מכוון: הוא פשוט לא מוכן לקבל כבוד.

"בהמשך גם זכיתי לשמוע מפיו כמה שיעורים ב'שטח המלך' – שיעורים שרק טובי המעיינים היו משתתפים בהם לרוב עמיקותם, וזה, כמובן, דרש הכנה משמעותית לפני כן. שם נחשפתי לא רק לבקיאותו של רבי רחמים, אלא גם לעיון העמוק שהיה לו".

מלבד גדלותו בתורה ובהלכה, רבי רחמים היה חסיד גדול, שנהג בהנהגות רבות שרק מיעוטן התגלו לבניו במהלך השנים.

נכדו, הרב מימון: "סבא הקפיד להימנע מאכילת גמבה מחשש שנהג בה דין ערלה לפי שיטות מסוימות. ומעניין שבמשך שנים רבות, רק הרבנית ידעה מזה. אף פעם לא ראו אותו אוכל גמבה, אבל הוא היה עושה את זה בטבעיות באופן שגם הילדים שישבו לצידו לא הבחינו בכך. רק כאשר הם גדלו ולמדו את הדין שיש בהלכה בעניין גדר ערלה, הם חיברו את זה להימנעות התמידית של אביהם מסלטים מסוימים".

לפני כמה שנים הגיעה לאחד מנכדיו, תלמיד חכם חשוב, שאלה מורכבת בדיני צוואות וירושות. הנכד כתב תשובה בנויה לתלפיות על עמודים רבים, ורגע לפני שסיכם את המסקנה ופסק את הדין, נפגש במקרה בזקנו, רבי רחמים, שעמד אז אחרי ניתוח שעבר בברכיו.

"הוא שאל אותי באיזה עניין אני עוסק", מספר הנכד, "וסיפרתי בקצרה על השאלה שהגיעה אליי בהקדמת הרקע לדברים בשולחן ערוך. אלא שראיתי את סבא כמו מתפלא, והבעת פניו הייתה כאילו אני מחדש לו משהו, והרי ידעתי שכל הטור והשו"ע לנגד עיניו. מתוך תמימות הסברתי את הדברים ותליתי את זה בניתוח הקשה שעבר לאחרונה. כשסיימתי להרצות את כל דבריי, אמר כמעט באגביות: 'רגע לפני שאתה כותב את מסקנת הדין, אולי כדאי שתעיין בשלוש תשובות של האחרונים שעסקו בעניין' – וכאן סבא הזכיר שלושה ספרים שרק את אחד מהם הכרתי, אבל הוא הכיר אותם לעומק והיה בקי בהם כמו היו פרוסים לפניו. בעצם רק לאחר חצי שעה קלטתי, שאם סבא היה מודע לספרי השו"ת שהרחיבו בנידון השו"ע שעליו אני מדבר, הוא בוודאי לא היה צריך להקדמתי בהצגת דברי השו"ע, וכל מבטי הפליאה שהראה, היו מתוך ענווה צרופה".

הנכד מוסיף ומספר על מקרה שאף הוא מלמד הרבה מי היה רבי רחמים: "לפני תקופה עמדתי אחרי מבחן קשה בדיינות שנקרא 'ניסוח פסק דין', בו הייתי צריך לכתוב תשובה מפורטת לשאלה סבוכה שהציגו בפנינו. התשובה מורכבת מכמה וכמה סוגיות ברחבי הש"ס ודורשת בקיאות מלאה בסימני הטור והבית יוסף ואבן העזר וחושן משפט.

"יצא לי יום אחד לשהות ליד סבא, והוא אמר לי: 'שמעתי מאימך שעשית מבחן קשה... מה השאלות ששאלו אתכם?'. כאן פירטתי לסבא את השאלה – שאלה קשה בדיני עגונה עם השלכות רבות בדיני ממונות. פירטתי את הסוגיות שמהן דרש הבנה והתשובה, וכל כמה דקות סבא שולף בפשטות את התשובה ומקורה ושואל 'איפה מתחיל הקושי של המבחן?', אני ממשיך לציין את המקורות מהן מורכבת התשובה ושוב סבא מזכיר את ליבת העניין ונותן בי מבט תמה כאומר: 'איפה מתחיל הקושי של המבחן?'. וזה היה בשלהי חייו כשכוחו תש מעט".

תפילות רבים

רבי רחמים כמעט ולא היה מברך ובטח שלא הייתה לו 'קבלת קהל', אבל היו כמה ניסים שהתחוללו במוצא פיו. הנה אחד מהם: לאחד הנכדים הייתה בעיה עם הדיחוי בצבא, ושלחו לו כמה התראות. כמה שניסה לקבל את הדיחוי המיוחל – לא עלתה בידו. הנכד סיפר לרבי רחמים, שהוא בקושי ישן בלילות מהפחד שיבואו לקחת אותו, ורבי רחמים רק עצם את עיניו ואמר: "ה' ישמורך מכל רע ישמור את נפשך". ומאז הכול בא על מקומו בשלום.

בתקופת הקורונה, הגאון רבי רחמים עבר אירוע מוחי קל ונחלש מאוד, ובשלהי חודש חשוון האחרון, בשל הידרדרות שחלה במצבו הרפואי, נוספו לו השמות 'חיים' ו'שלום' לאחר התייעצות עם אחיו, ראש ישיבת 'כיסא רחמים' הגר"מ מאזוז, וחתנו, הגאון רבי אליהו בנימין מאדאר שליט"א.

הראשל"צ הגר"ד יוסף יצא אז בקריאת קודש להתפלל לרפואתו, וסיפר: "הציבור בארץ לא מספיק יודעים מי זה הגאון הגדול רבי רחמים, שהוא 'ברא כרעא דאבוה', ענק גדול בתורה; אני רואה את זה בהערות שלו על משנה ברורה 'איש מצליח' וגם בשו"ת 'איש מצליח' שהוא ערך. גאון מופלא ממש שהדור שלנו לא מספיק מכיר".

ובהזדמנות אחרת הוסיף: "אני מכיר היטב את סגנונו של אבי הגדול, מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, אבל היחיד שמכל ששאני קורא את כתביו אני מתבלבל וחשב שזה אבא מרן הרב עובדיה – זה הגאון הרב רחמים".

ביום שלישי האחרון, כאמור, הגיעה הבשורה מבית החולים 'מעייני הישועה', כי הגאון רבי רחמים התבקש לישיבה של מעלה. זכותו תגן עלינו.