הציבור נקרא להתפלל ולעורר רחמי שמים מרובים, לרפואת הגאון הגדול רבי יהודה רפאל בן אסתר דרעי, הנמצא במצב קשה

בשרשור זה יעלו איחולי מזלטי"ם וברכות לרגל השמחות של בוגרי הישיבה ורבניה, כולם מוזמנים להצטרף ולאחל. בשמחות אצל כולם.

כתב מו"ר נר"ו בספרו הבהיר "אסף המזכיר" (ערך "קבלת פני רבו", עמ' ש"צ), להביא ראיה לדברי הנודע ביהודה תניינא (א"ח סי' תצ"ד), שקבלת פני רבו אינה נוהגת בזה"ז, (ולכן השמיטוה הטוש"ע). מדברי הגמרא בקידושין (דף נ"ט ע"א), גבי מעשה דרבי זירא שהתלונן אצל רבי יצחק נפחא על רבי אבא, והשיבו "המתן עד שיעלה אצלנו לרגל". וביאר רש"י כי כשהיו דורשים בהלכות הרגל היו מקבלים פני הרב. וקאמר התם: כי סליק אשכחיה אמר ליה וכו'. ולכאורה מה לשון "אשכחיה", הא חייב (כדברי הגמרא בר"ה דף ט"ז ע"ב)? וביאר מו"ר נר"ו דאלא ודאי דלאו חיובא ממש, אלא נוהגים להקביל פני הרב, ואשכחיה ר' יצחק נפחא לרבי אבא אחר שגמר הדרשה. ודו"ק. עכ"ד מו"ר נר"ו שם. אולם בספר "ארים נסי" עמ"ס קידושין (דף נ"ט ע"א), כתב מו"ר נר"ו להוכיח בדברי הגמ' הנזכרת איפכא, וכתב שמשמע שגם בזמן שאין ביהמ"ק קיים, נוהגת מצוות הקבלת פני רבו. וציין בסוף דבריו לדברי הנוב"י הנ"ל. ולכאורה העניין אינו מבורר, וצ"ב. ואשמח במי שישיבני דבר. אע"פ שניתן ליישב ולומר, כי מה שאמרה הגמרא "אשכחיה", היינו סיפור דברים בעלמא; שכאשר עלה לרגל "מצאו שם". וממילא כאשר מצאו שם, סיפר לו הדבר. ואין להוכיח מכך לעניין קבלת פני רבו ברגל. [ואף גם זאת, ניתן לדחות ולומר כי אחר שאמר רבי יצחק נפחא לרבי זירא "המתן עד שיעלה אצלנו לרגל", משמע שזו כעין התחייבות, שהתחייב לו על הדבר. ואחר שאמר לו כן, אמאי דיבר בזה עם רבי אבא בזה כאשר "אשכחיה" (-במקרה מצאו, אחר הדרשה), ולא המתין עד אשר יעלה אליו "באופן רשמי" (כעין שאומרים) לרגל, אחר שממילא חיובא איכא. ואז יוכל לדבר עמו בצורה מסודרת, ולא בחצי אוזן ועל רגל אחת, כאשר במקרה מצאו אחר הדרשה].