מרתק | ראיון מרומם אודות מרן רבי רחמים אליהו מאזוז זצ"ל

שיחה מרגשת ומרתקת עם נכדו של מרן הגאון הגדול רבי רחמים אליהו מאזוז זצ"ל, הרה"ג רבי רחמים אליהו כהן שליט"א רב קהילת 'משכן אבנר' בבאר שבע, החושפת צוהר לדמותו הפלאית של רבנו זיע"א – מהנהגותיו הקדושות בבית ובמשפחה, דרך ענוותנותו המופלגת שהסתירה את גאונותו העצומה, ועד לסיפורי מופת מרהיבים שמעידים על צדקותו ועל אהבת התורה שבערה בו | ראיון מיוחד שפורסם במקומון 'מקומי דתי' המופץ באזור הדרום

שאלה: קודם כל, ספר לנו בבקשה רקע כללי על תקופת ילדותו ונעוריו בתוניס:

סבא הגאון הגדול רבי רחמים אליהו מאזוז זצ"ל נולד בתונס להוריו הקדושים מרן הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל הי"ד ולרעייתו הרבנית כמסאנה ע"ה בי"ז בכסלו תש"ט. משחר ילדותו ניכרה אהבתו העזה לתורה הקדושה שלא ידעה גבול. מלבד לימוד כל התורה בטעמיה ודקדוקיה בעל פה ממש, כאחיו הגדולים, וכמו שחינכם אביהם הגדול, וכן לימוד התנ"ך ושאר חלקי התורה הקדושה, במיוחד נמשך רבנו ללימוד ההלכה.

מורנו ראש הישיבה אחיו הגאון הגדול הרב צמח מאזוז שליט"א סיפר בהלווייתו שבילדותם כשהיו אוכלים את הארוחה, היו בידיו של רבי רחמים ספרי שו"ת, ראשו ומעיינו עסוקים בלימוד, והידיים מאליהם מאכילות את פיו. כמו כן סיפר שהרב הראשי לתוניסיה הגאון המפורסם רבי מרדכי אמייס הכהן זצ"ל (שבחג השבועות ימלאו 52 שנה לפטירתו, זיע"א) היה שולח את ספקותיו הסבוכים בהלכות גיטין לאביהם הגדול מרן ה"איש מצליח" שהיה יחיד בדורו במומחיותו בנושא מורכב זה.

אביהם שידע את גודל מעלת בנו הצעיר, היה מטיל על כתפיו הצעירות - בן שש עשרה-שבע עשרה - לעיין בשאלות אלו ולברר וללבן את דעות הפוסקים ולהכריע בתשובה מנומקת, לאחר מכן היה האבא הגדול עובר על דבריו ותמיד הסכים עמו בפסק ההלכה, והיה שולח בעצמו את התשובה לרב הראשי, כי אין זה מכובד שנער צעיר יענה על שאלותיו של הרב הראשי...

אביו הקדוש הקפיד להשיא את בניו לפני גיל 20 כדין הגמרא, ואכן בר"ח חשון תשכ"ט נערכה שמחת הנישואין בג'רבא, עם הרבנית תמר שתחיה בת רבי מרדכי חדאד זצ"ל. סבתא שתחיה סיפרה לי פעם שלאחר החתונה גרו כמה חודשים בבית אביה בג'רבא, והרב הראשי מורנו הגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל ביקש מסבא שהיה חתן צעיר ללמד את התלמידים, ואכן לימד שיעור יום יום בישיבת "אור תורה" בג'רבא, עד שנסעו לפסח לתונס ומאז נשארו לגור שם.

לאחר הרצח הנורא של אביו הקדוש בכ"א בטבת תשל"א, התארגנו האחים לעלות לארץ הקודש, הסבא קדישא זי"ע בא לרבנית ע"ה בחלום והורה שבנם הצעיר רבי רחמים הוא יצא ראשון מתונס יחד עמה, והוא ילוום מלמעלה. שלשת האחים באו ארצה, וייסדו מחדש בבני ברק את ישיבת "כסא רחמים", באפס תנאים ובמסירות נפש ממש, תוך שכל אחד מהם עושה למעלה מכחותיו להצלחת הישיבה לשם שמים. מורנו הרב צמח שליט"א סיפר שעד יומו האחרון סבא היה מקבל "משכורת עלובה" כלשונו, ולא הסכים שיוסיפו לו במשכורת מעבר לכדי צרכו.

שאלה: אתה יכול לנסות להגדיר במשפט כולל את אישיותו של הרב?

אין ספק שהתואר הכי בולט של סבא זה "הגאון העניו". כי הגאונות של סבא זה בדרגה של גדולי הדור ממש, כמו שתיארוהו מרנן הראשונים לציון הגרש"מ עמאר והגר"ד יוסף שליט"א, והם - שלא כמונו - יודעים מה שהם אומרים. בפרט שהרב עמאר היה גר עמו באותה שכונה עשרות שנים, ולמדו יחד בכמה הזדמנויות, ומדבר עליו בהתפעלות והערצה גדולה, גם בפומבי וגם לי אישית סיפר על כך בעבר. ולהצליח להסתיר גאונות עצומה כל כך מעיני רוב ככל הסובבים אותו - זו "גאונות בענוה"!

אך קשה לתמצת את מכלול מעלותיו של רבינו במשפט קצר, ובכל זאת נראה לי שהמשפט "במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש" הולם מאד את סבא. כשנוצר צורך והיתה כיתה עם תלמידים מורכבים שלא היה מי שיתמודד איתם וחשבו לפזרם בישיבות אחרות, תפס הוא את הכיתה ולימד אותם יום יום במסירות גדולה.

במשך עשרות שנים נאלצו האחים יחד עם לימוד התלמידים, להתעסק גם בענייני מזכירות, ולא הסכימו להעסיק מזכירה מרוב טהרתם שלא יצטרכו להיות בקשר יום יומי עם אשה זרה, עד שגדלו בנותיהם של יבלח"ט הרב צמח שליט"א ורבי רחמים, ונכנסו לעבוד כמזכירות בישיבה. אנקדוטה מעניינת אירעה במשך ימי השבעה, כאשר הגיע לנחם זקן הדרשנים הרב יהודה יוספי שליט"א, והתעניין על רבינו, משסיפרו לו מעט מגדולתו וגאונותו, הגיב: "תמיד חשבתי שיש רק שלשה אחים, כעת אני מבין שיש ארבעה", אמרו לו: "לא, אכן יש רק שלשה", התפלא: "איך זה מסתדר? יש את מרן זצ"ל שנפטר לפני כשנה, יש את יבלח"ט מורנו הרב צמח שליט"א, יש את האח הזה הגאון הצדיק שאמרתם, ויש את המזכיר". "המזכיר?!" תמהו, "כן, כמה פעמים שהייתי בישיבה ופגשתי אותו, ושאלתיו מה כבודו עושה? ענה לי: אני המזכיר..." חייכו בהבנה ואמרו לו: "זה שאמר לך שהוא המזכיר - הוא הוא רבינו בכבודו ובעצמו...

שאלה: מה אתה יכול לספר לנו על זה מתוך הבית כנכד?

תמיד עשה מה שמוטל עליו בלי לחוש שאולי אין זה לפי כבודו, כי לא חשב כלל שמגיע לו כבוד. אני זוכר כיצד היה עושה את הקניות בעצמו, ואנחנו הנכדים לפעמים התלווינו אליו - זו היתה חוויה לעשות קניות עם סבא, אך בפשטותו האופיינית היה סוחב הכל בעצמו, והיינו צריכים ממש לבקש, כדי שירשה לנו לסחוב גם. ככלל, ממני ומאחי כנכדים כהנים, לא היה מוכן לקבל עזרה, שהרי "אסור להשתמש בכהן", ואם הגשנו לו משהו, היה מבקש מאיתנו סליחה...

סעודות השבת היו נמשכות שעות ארוכות, ורובם בקריאת "לשם יחוד" וזוהר ומשניות מכמה ספרים (שהיה שולפם משרפרף שהיה מונח מתחת לשולחן ועליו ערימת ספרים הנצרכים לסבא בסעודה), ובדיונים הלכתיים, ובאמירת חידושים על הפרשה מכל אחד מהמסובים, ואף מהנכדים הקטנים היה מבקש שיאמרו או יקראו חידוש מאחד הספרים. אני זוכר כדבר שבשגרה שכמה פעמים התווכחנו בהלכה ובגמרא וכיוצא, ולא הרגשתי לפני מי אני עומד מרוב הענוה, וממש נתן לנו תחושה של שוה בין שוים.

היחס שלו לזולת היה מיוחד במינו, תמיד מאיר פנים ומקשיב לכל אחד, גם לאנשים טרחנים שהיו מנצלים את זה שוב ושוב, סבא היה מאיר פנים ומקשיב להם, כשברור שזה בא על חשבון זמנו שלו, אך זה מה שה' יתברך רוצה ממנו כעת - זה מה שיעשה, ומה עם זמן הלימוד? את זה ישלים בשעות הקטנות של הלילה, עד 2-3 לפנות בוקר היה הוגה בתורה, ולעתים גם נרדם על הספר על השולחן... אמי שתחיה סיפרה לי שבילדותה תמיד הם נרדמו לצלילי תקתוק מכונת הכתיבה, כי סבא הקדיש זמן רב בכל ימי חייו לבירור וליבון כתביו של אביו הקדוש, והוציא לאור ביגיעה רבה שו"ת "איש מצליח" חמשה כרכים ענקיים ועמוקים, ועוד.

שאלה: מה זה התואר "חסיד" שכולם מכנים את הרב?

ההגדרה המדויקת של חסיד זה מי שמגודל אהבת ה' הבוערת בו, מחפש לעשות כל מצוה בצורה המושלמת והמהודרת ביותר. וזה היה סבא. כמעט אין דעה שהובאה בפוסקים שסבא לא חשש לה לחומרא. אם זה שנמנע מאכילת פלפלים וגמבות הגדלים בארץ, מספק רחוק של ערלה. אם זה שנמנע במשך כל השנה שלא לשמוע שירים זכר לחורבן בית המקדש (אפילו שהקילו האחרונים בהקלטה, כיון שכלי הנגינה אינם לפניך, סבא לא סמך על זה למעשה). אם זה בגזיזת הציפורניים שהיה שורף אותם באש כלשון הגמרא, ולא מסתפק בקבורתם בביוב כמנהג העולם. וכהנה רבות מספור. והמיוחד שבכל שלל חומרותיו נזהר שזה יהיה רק לעצמו, ולא יבוא על חשבון אף אחד, זה חסיד אמתי!

שאלה: לסיום, תן לנו איזה סיפור ניסי שאנשים אוהבים...

נחשפנו לכמה וכמה, אבל אספר אחד: אחד מאחיי נמנע משתיית חלב במשך שנים אחדות, כי בכל פעם ששתה כוס חלב היה מושבת כל היום. שבת אחת בבוקר אחי הכין נס קפה למישהו וכמובן לא שתה בעצמו, סבא ששם לב שהכין ולא שתה, שאלו: "למה לא שתית?" וענהו שהחלב ממש מפריע לו, סבא ענה לו בפסקנות: "כוס חלב לא מפריעה לכלום, אין בזה שום דבר", הנכד רץ למחרת לשתות כוס חלב, ואכן "צדיק גוזר" ולא הפריע לו כלל, כך ניסה יום אחר יום, אחר כמה חודשים אמר לסבא: "מאז שאמרת לי, אני שותה חלב וכבר לא מפריע לי" סבא ענה לו בחיוך: "אמרתי לך שכוס חלב לא עושה כלום"... וכהנה רבות הסתיר את ברכותיו, ותפילותיו היו לשם דבר כבן המתחטא לפני אביו, אשרי עין ראתהו!

שנזכה ללכת באורחותיו, וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן!