אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל | הפולמוס ההלכתי: המניין לשנות חרבן הבית השני

וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: האם צריך לחסר 68 שנים ממנין הגויים או 69? מרן זצוק"ל בהסבר מפורט על מנין השנים, מה המקור לטעות וגם: מהו החישוב הנכון? | 'כתר מלוכה' עם דבריו של מרן בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה

אם חלילה לא יבוא הגואל, בתשעה באב השנה יציינו בכל העולם היהודי כולו אלף תשע מאות ששים וחמש שנים לחורבן בית מקדשנו. בשיעור השבועי המרכזי של מרן רבנו הגדול זצוקללה"ה בשנת תשע"ו, האריך וביאר מרן זצ"ל לבאר ולחשב את חשבון השנה המדוייקת לחרבן הבית.

"חישוב החורבן הוא לפי מנין הגויים שהתחיל בשנת 3760 (שלושת אלפים תש"ס) לבריאת העולם, וא"כ כל אלף שנה בשנת תש"ס מתחיל אלף חדש (וקוראים לזה "מילניום"). וכמו השנה הזאת תשע"ו שאם תוריד ממנה שש עשרה אתה מוצא שנת תש"ס (שזה תחילת אלף חדש), ולכן השנה הזאת היא 2016 למנין הגויים. אז בשנת שלושת אלפים תש"ס התחיל המניין של הגויים, ואם החורבן היה בשנת תתכ"ח אז זה שנת 68 למניין הגויים, ולכן שגור בפי העולם שכדי לדעת כמה שנים עברו מהחורבן עד היום, מורידים מספר חיי"ם (68) ממנין הגויים. וככה חישבו בחו"ל, וככה אומר הרב עובדיה יוסף ע"ה (חזון עובדיה-ארבע תעניות עמ' שנ"ו)".

"אבל זה לא כל כך מדוייק" אמר מרן, והוסיף "כי מוכח מהרמב"ם בשלשה מקומות: בהקדמתו לחיבור היד החזקה, בהלכות שמיטה (פרק עשירי הלכה ד'-ה'), ובהלכות קידוש החודש (פי"א הט"ז), שהחורבן לא היה בשנת תתכ"ח אלא בשנת תתכ"ט, כלומר בשנת 69 למניין הגויים. וזה מוכח ג"כ בדברי בעל ספר "מעלות המדות", וגם בתשובות המבי"ט כתב את זה, וכן כתב גם הגר"א (חושן משפט סימן ס"ז ס"ק ח'), ובאורים ותומים של רבי יהונתן אייבשיץ ויש עוד מקורות לזה, שמה שאנחנו מונים בשנת תתכ"ח זה טעות, וצריך למנות בשנת תתכ"ט".

"ואיך נפלה הטעות? אם אתם זוכרים "יום כ"ה באלול" זה היום שנברא בו העולם, ואיך יתכן שהעולם נברא בכ"ה באלול? הרי כשהעולם נברא לכאורה מתחילה שנה חדשה, אלא יום כ"ה באלול זה "שנת התוהו", מה זה שנת התוהו? השנה שכולה היתה "תוהו" ולא היה כלום עד יום כ"ה באלול שאז נברא העולם, ואח"כ יום ראשון שני שלישי רביעי חמישי, וביום ששי (שנברא אדם הראשון) זה א' בתשרי של השנה הבאה".

"ויש שאלה בראשונים: כשאנחנו אומרים "שנה א' לבריאת העולם", מה זו שנה א'? האם השנה שנברא בה אדם הראשון או השנה שהתחילה בריאת העולם? כלומר: האם יום כ"ה באלול קוראים לזה שנה א' או שנת האפס? אז יש אומרים שזה נחשב "שנה א'" (וזה מה שאנחנו מונים היום), והשנה שנברא אדם הראשון זו שנת ב', וא"כ השנה שלנו היא שנת התשע"ו וזה בסדר גמור. אבל יש אומרים שזה נחשב "שנת האפס", כי עד שלא נברא אדם הראשון לא מביאים את זה בחשבון, ואדם הראשון נברא בראש השנה הבאה שזו שנת א', וא"כ השנה שלנו היא התשע"ה ולא התשע"ו. ומכאן באו הויכוחים: לפי מי שמתחיל את החשבון משנת בריאת אדם הראשון אז החורבן היה בשנת ג' אלפים תתכ"ח, אבל לדידן שאנחנו מתחילים את החשבון משנת התוהו (שנה לפני אדם הראשון), אז החורבן היה בשנת תתכ"ט. וככה מוכח מהרמב"ם ועוד כמה חכמים וכמו שאמרתי, וממילא זה שנת 69 למניין אומות העולם".

"ולא רק זה, אלא כל המספרים שאמרתי בסימן: חת"ם פת"ח וכו', צריך להוסיף עליהם אחד. ולכן מי שנכנס לישיבה שלנו "כסא רחמים", רואה בכניסה שם רשימה מדוייקת ("עדכנית" כמו שאומרים): ירידת מצרים בשנת ב' אלפים רל"ט, יציאת מצרים בשנת תמ"ט, כניסה לארץ ישראל בשנת תפ"ט, וכן כולם נוסף עליהם אחד. ולמה אנחנו לא משתמשים בזה? כי נוח לנו יותר המספרים האלה: רחל מבכה, חתם סופר, פתח לבנון, שלח אשו וכו', אבל למעשה צריך להוסיף שנה אחת. ולכן כאשר מכריזים בליל תשעה באב כמה שנים עברו מהחורבן (לפי מנהג הספרדים), לא להכריז כמו שאומרים כולם שמורידים 68 שנים ממנין הגויים, כי זה לא נכון, אלא להוריד 69 שנים ממנין הגוים, וא"כ השנה הזאת היא 1947 שנים לחורבן הבית", סיים מרן את ההסבר המדויק.

◆◇◆◇

באיזו שנה היה חורבן בית שני?

(מתוך ספרו של רבנו "סלת נקיה" הנד"מ חלק "פרפראות לחכמה" סי' י"ז)

אב התשמ"ט [בתוספת נופך]

שאלה: לפי מנהג הספרדים מכריזים בכל שנה בליל תשעה באב בבית הכנסת מנין השנים שעברו מחרבן בית שני, שעומד החזן ואומר: אחינו בית ישראל שמעו, היו כך וכך שנים לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו, נפלה עטרת ראשנו וכו'. איך מחשבים זאת?

תשובה: מרגלא בפומייהו דרבנן שמפחיתים חיים (68) ממנין שנות הנוצרים ויודעים כמה לחורבן. למשל, בשנת התשמ"ט שהיא 1989 למספרם, מפחיתים 68 ונשאר 1921, וכך שנים עברו מן החורבן. וזה לפי המורגל בפי כל שהחורבן היה בשנת ג' תתכ"ח ליצירה (68 לספה"נ). וכן מבואר בפירש"י עבודה זרה (דף ט' סע"א). ע"ש. אך נראה שאין זה מוסכם, כי הרמב"ם בהקדמתו לספר היד החזקה כתב שחיבר ספרו בשנת ד' אלפים ותתקל"ז לבריאת עולם שהיא שנה שמינית אחר מאה ואלף לחורבן הבית. ע"ש. ואם תגרע אלף וק"ח מד' אלפים ותתקל"ז תמצא ששנת החורבן היא ג' אלפים תתכ"ט. וכ"כ עוד בהלכות קידוש החדש (פי"א הלכה ט"ז): שנת תתקל"ח וארבעת אלפים ליצירה היא שנת קייט ואלף לחורבן בית שני. ע"ש. ובהלכות שמטה (פ"י ה"ד וה"ו) כתב: שנה זו היא אלף ומאה ושבע לחורבן והיא ד' אלפים תתקל"ו. ע"ש. ושם מסיק הרמב"ם ע"פ שיטת הגאונים ששנת ד' אלפים תתקליין היא מוצאי שביעית. וכך עולה לפי הכלל המפורסם בידינו כיום להשליך שבעה שבעה (ומקורו בשו"ת מהרלנ"ח סימן ק"ח), שאם תשליך שבעה שבעה משנת ד' תתקל"ו ישאר בידך אחד. ושמע מינה ששנת ד' תתקל"ו של הרמב''ם מתאימה לפי החשבון שבידינו, והרמב"ם קרי בחיל שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן, וכשתחשוב לאחור יוצא ששנת החורבן ג' תתכ"ט ולא ג' תתכ"ח. (ונתתי סימן לדבר: נמר שקד על עריהם (ירמיה ה', ו'), כי תלך במו אש לא תכוה (ישעיה מ"ג, ב'), ורמז בזה שהכותל המערבי נשאר כאןז מרצל משריפה. תלך אותיות כתל. וכן וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה (בראשית ו', י"ב). ויגרס בחצץ שנר (איכה ג', ט"ז). ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש (איוב כ"ח, ה'). אוי לי על גלות השכינה. דרכי ציון אבלות. השיבנו ה' אליך ונשובה. כל אחד כל עלה בגימטריא תתכ"ט. וכן עולה בגימטריא דוד מלך ישראל חי וקיים. ובגימטריא שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. ובגימטריא אל יתן למוט רגלך).

ושוב ראיתי בשו"ת המבי"ט ח"א (סוס"י ו') שכתב כי בעלי חכמת העיבור נחלקו על מולד הראשון משנת היצירה, יש מי שמתחיל ממולד בהר"ד (שהיא שנת התוהו), ויש מי שמתחיל ממולד אדם הראשון, לפי שאין אדם סופר ימיו כי אם מתחלת לידתו. והרמב"ם מונה ממולד בהר"ד וכו', ולפ"ז מה שנאמר כי קע"ב שנים אחר החורבן נשלמו ד' אלפים אינו לשנת היצירה כי אם למולד אדם הראשון, כל שנות (צ"ל כי לשנות) היצירה בקע"א שנים אחר החורבן נשלמו ד' אלפים ליצירה. ע"ש. וכ"כ הדרישה בח"מ (ריש סימן ס"ז) דכשמחשבין מבריאת אדם הראשון נשאר קע"ב שנה לרש"י אחר החורבן לתשלום אלף הרביעי וכו', אבל לפי מה שאנו חושבים ממולד בהר"ד שהוא שנה קודם שנולד אדם הראשון, לאותו המנין נחרב הבית ג' אלפים ותתכ"ט. ע"ש. וכ"כ הגאון מהר"י אייבשיץ בתומים שם (סק"ג) כי כל חשבונות שאנו אומרים בשנת ג' תתכ"ח נחרב הבית, היינו מיום בריאת אדם הראשון שברא ה' אדם על האדמה, אבל אנו במנין שנות הבריאה כדי שיהיה מסודר לסדר תקופות ומולדות, לא חושבים מיום אדה"ר רק משנה שלפניו הנקראת שנת תהו, ומולדה היה ראוי להיות בהר"ד וכו', וכשאנו אומרים עכשיו תק"ט לבריאת עולם הוא לבריאת אדה"ר רק תק"ח וכו', וטועים כל מדפיסי לוחות שמדפיסים דרך משל על שנה זו שנת תקט"ל (תק"ט לפ"ק) שהיא לחורבן בית תפארתנו וחיי מעוזנו אלף תרפ"א, והיינו כי חשבו מחורבן עד סוף אלף רביעי קע"ב שנים ובצירוף אלף תק"ט שנים הרי [אלף] תרפ"א, וטעו בשנה אחת, [כי] שם בחורבן הבית נאמר לבריאת אדם הראשון ומנין שלנו לבהר"ד, ולמנין אדה"ר אינו רק תקח"ל (תק"ח לפ"ק) וא"כ אין לחורבן רק אלף ותר"ף שנים, וכל שנה ושנה זימנא הוא שירחם ה' עמו ולקרוא [להם] דרור. עכת"ד. וכ"כ בביאור הגר"א שם (סק"ח) שכל החשבונות (שבגמ') הכל משנת יצירה שהיא שניה לבריאת עולם שאנו מונים, נמצא למנייננו חרב הבית בשנת ג' אלפים תתכ"ט וכו' ושנת ש"ך לאלף הששי היא לחורבן אלף ותצ"א. ע"ש. ולפ"ז אין מחלוקת בין רש"י והרמב"ם, אלא שרש"י מונה למולד וי"ד (ולדידיה שנת התשמ"ט היא בעצם שנת התשמ"ח, וכן הלאה), והרמב"ם מונה למולד בהר"ד כמו שאנו מונים, וא"כ החורבן היה בשנת ג' תתכ"ט כאמור. וכן ראיתי עוד בספר אבן ספיר הנד"מ (לר' יעקב ספיר זצ"ל) בקונטרס "מחקרי ספיר" (עמוד 227 והלאה) שהאריך בזה ומסיק כמו שכתבתי, ושכן הכריזו בתימן בליל ט' באב התרי"ט שהלילה הזה שנת אלף תש"ץ לחורבן בית שני. ע”ש. וכה הראני ידידנו ר' ישראל כהן יצ"ו עורך ירחון "אור תורה", בספר מעלות המדות הוצאת "אשכול", בהקדמת המו"ל (עמוד 7), שנמצאו פסקי הלכות שחיטה מאת הרב המחבר זצ"ל בכ"י בספריית הקתדרלה בטולידו, ושם כתוב: נשלמו פסקי שחיטה הלילה בי"א ימים לחדש שבט שנת חמשת אלפים ושלשים וחמש לבריאת העולם שהם שנת אלף ושש ומאתים לחורבן הבית הגדול והקדוש שיבנה ויכונן במהרה בימינו וכו'. ע"ש. ומוכח נמי שהחורבן היה בשנת ג' תתכ"ט. וכן ראיתי בהקדמת הרבנים המגיהים לשו"ת אוהב משפט חאו"ח (ג'רבא התרפ"ח) שכתבו בתוך דבריהם שחורבן הבית היה בשנת ג' תתכ"ט, וחתימי עלה הרבנים הגאונים כמה"ר ר' אברהם כהן ומרן ר' רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל. ע"ש (ונדפס שנית בא"י התשנ"ט). שש אנכי שכיוונתי לדבריהם. ולפ"ז צריך לחסר ממנין הנוצרים 69, וסימניך: והסר ממנו יגון ואנחה, הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי (ישעיה א' כ"ד). ודע כי בספרי היסטוריא אחרונים רושמים שנת החורבן ג' תת"ל (70 למספרם), וסימניך: "צפד עורם על עצמם" (איכה ד' ח') בגימטריא תת"ל, וכן "שאגו צרריך" (תהלים ע"ד ד'). ולא ידעתי על מה אדניהם הטבעו. ושו"ר בלוח "דבר בעתו" לשנת התש"ן (עמוד נו) שכתב כי בט"ב התש"ן תמלאנה אלף תתק"כ שנה לחורבן, לשיטת ר"ח ר"ת ר"י רשב"ם והרז"ה (וציין לתוס' ע"ז דף ט' ע"ב בד"ה האי), ואלף תתקכ"א לשיטת הרמב"ם. ע”ש. וכנראה שההיסטוריונים הנ"ל נקטי כשיטת ר"ת ודעימיה. וכן ראיתי להרז"ה במקומו בספר המאור (פ"ק דע"ז) שכתב ששנת החורבן היא שנת ג' אלפים תתכ"ט לחושבים מן תשרי של וי"ד, אבל לחשבוננו הפשוט מתשרי של בהר"ד שנת החורבן היא שנת ג' אלפים תת"ל לבריאת עולם. ע”ש. ומסייע לדברי הפרישה ודרישה והתומים הנ"ל שהפרשי החשבונות באו מכח מנין וי"ד ובהר"ד כאמור. ועכ"פ אנן אית לן למינקט מילתא מציעתא כשיטת הרמב"ם. ואכמ"ל. וע"ע לאמה"ג זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"ג כרך ד' (חאו"ח סי' ד' עמוד ל) שדייק מדברי הרמב"ם שהחרבן היה בשנת תתכ"ט, וכתב דאפשר שהרמב"ם אינו חושב השנה עצמה שנעשה בה החרבן כי לא נשאר בה רק שני חדשים לבד. ע"כ. ולפמ"ש למעלה בשם הגר"א והדרישה ודעימייהו, הוא תלוי אם מונים למולד בהר"ד או וי"ד. ועיין בסה"ד (ג' תתכ"ח) שכתב בשם רבנו בחיי פרשת ראה שנחרב הבית בשנת ד"א רמ"ט. והמעיין ברבנו בחיי שם (ט"ו א') יראה שלא היו דברים מעולם, וזה לשונו: וכן בשנים אמרו קע"ב שנה אחר חורבן הבית נשלמו ד' אלפים, שבשנת תכ"א חרב הבית לדברי ר"ת ז"ל שהם עיקר. ע"כ. וכנראה הבין בעל סדר הדורות תכ"א אחרי ג' תתכ"ח ויצא לו ד' רמ"ט. וליתא, אלא ר"ל בשנת תכ"א לבניינו. וז"פ מאד, דאל"כ מה יענה רבנו בחיי לברייתא ערוכה בע"ז (דף ט' סע"ב) אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם וכו', אם לפי חשבונו עוד לא חרב אז ביהמ"ק.

ודע כי בספרי תקון חצות דפוס ליוורנו, נדפסה שם קינה אחת (בתיקון רחל) המתחילה "בכי רעיה בעצבון, עיניך ברכות בחשבון", וסימנה ישראל, והיינו אומרים אותה בחו"ל בימי בין המצרים, ולא ידעתי פתרון הדברים. עד שראיתי בספר זמירות ישראל לר' ישראל נג'ארה (דפוס תל אביב תש"ו, שיר ש"ב, עמוד 470) ושם הנוסח: "שימי רעיה בעצבון, עיניך בְּרֵכוֹת בחשבון", וכתוב שם שיסד קינה זו לעת זכירת שנות החורבן בליל ט"ב. ע"ש. ונראה שיעור הלשון כך: "אַתְּ רעיה! שימי עיניך בְּרֵכוֹת (דמעות כנחלי מים) בעצבון, בשעה שמונים את החשבון". ובזה יובנו כמה סוגרים שם שכולם מסיימים חשבון ("שנה בשנה נהי נהיה, אחת לאחת למצוא חשבון“. והאויבים אומרים: “אבד תוחלתם ושברם, ונירם אבד חשבון"). ולמדנו שזה מנהג קדום מימי הראשונים להזכיר מנין שנות החורבן בליל ט"ב, עד שיקיים בנו השי"ת שמחנו כימות עניתנו, במהרה דידן בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.