"לא אוכל להשאר יותר" | המילים שקיבלו משמעות מצמררת בהילולא האחרונה

הילולא ראשונה לאחר הסתלקותו של מרן: חוזרים אל הרגעים המרטיטים ביום ההילולא אשתקד של ישיבתנו הקדושה 'כסא רחמים', עת עמד מרן ראש הישיבה רבנו הגדול זצוק"ל מול תלמידיו, וביקש שיתפללו להצלחת הערב הקדוש | המילים שהפכו לצוואה

במבט לאחור, הכתובת הייתה על הקיר, חרוטה באותיות של אש ודמע, דווקא בתוך שגרת הלימוד. זה קרה אשתקד, ביום ההילולא הגדולה. ההתרגשות בישיבה הייתה בשיאה, ההכנות לאירוע הענק היו בעיצומן, אך בתוך היכל הישיבה, הזמן עמד מלכת.

מרן ראש הישיבה רבנו הגדול זצוק"ל, סיים זה עתה את שיעור העיון. הספרים עוד היו פתוחים, והתלמידים שתו בצמא את דבריו. אבל אז, רגע לפני שהתפזרו, כשפניו טהורות אך גופו מסגיר את כובד המשא, הוא עצר הכול.

בניגוד לאווירה החגיגית של אותו יום, קולו של ראש הישיבה היה שקט, ספוג בכובד ראש. הוא לא דיבר על הלוגיסטיקה או על ההמונים הצפויים להגיע בערב. הוא דיבר אל ליבם של תלמידיו, בניו הרוחניים. דיבור שבאותה עת נשמע כהתנצלות על חולשה פיזית רגעית, אך כיום שב ומהדהד בעוצמה.

"תתפללו שההילולא תצליח", פתח אז מרן רבנו הגדול זצ"ל, "אני אדבר כמה מילים, אבל לא אוכל להשאר יותר".

המילים ריחפו בחלל בית המדרש. "לא אוכל להשאר יותר". באותו רגע, התלמידים פירשו זאת כקושי פיזי להישאר באירוע לזמן ארוך. איש לא העלה בדעתו את המשמעות העמוקה, הנסתרת, של צדיק המרגיש את מידת חייו.

אך בתוך הודעת הפרידה הסמויה, שנאמרה דווקא בפורום המצומצם של לומדי התורה, הטמין מרן ראש הישיבה זצוק"ל את המפתח, את הצוואה הרוחנית: "אבל התפילה שלכם יכולה לעזור הרבה מאד".

במשפט קצר זה, קיפל רבנו זצוק"ל את כל משנת חייו. לא הכבוד, לא הנאומים, ואפילו לא הנוכחות הפיזית שלו הם שיקבעו את ההצלחה. אלא תפילתו של היחיד, עמל התורה של התלמיד. בענוותנותו העצומה, הוא תלה את הצלחת המעמד הגדול של הערב, בתפילותיהם של בחורי הישיבה.

היום, במרחק של זמן, הזיכרון מאותו רגע בסיום השיעור מרטיט כל לב. דמותו המאירה, יושבת מול הגמרות הפתוחות, מודעת למגבלות הזמן והגוף, ומבקשת את עזרת התלמידים. כאילו מתחנן בפני בניו: אל תסמכו עליי, אני הולך, הכוח עובר אליכם. התפילה שלכם, היא זו שתחזיק את העולם הלאה.

דבריו באותו יום נחרטו בלבבות. הם משמשים תזכורת כואבת אך מחזקת לאחריות המוטלת על כתפי התלמידים. "לא אוכל להשאר יותר". הגוף הלך, אך הרוח, והבקשה לתפילה שתבקע רקיעים, נשארו איתנו לנצח.

לרכישת כרטיס לכבודו של מרן זצוק"ל - לחץ כאן