אסור להתרגל | העיתונים החרדים בסיקור ומחאה על מעצר בן הישיבה

סערה בעיתונות החרדית בעקבות מעצר הבחור היקר ' מאיר סעדה הי"ו מישיבתנו הקדושה "כסא רחמים • בבטאון עולם התורה 'הדרך' סיקרו את המעצר והעצרת מול הכלא הצבאי וכן שוחחו עם רבנים ואישי ציבור בעקבות המעצר, ובעיתון 'המבשר' קראו לחשבון נפש: "אם המקרה הזה לא מטלטל אותנו - מה קורה לערבות שבינינו?" | הסיקורים המלאים

ביטאון עולם התורה "הדרך" יוצא מתקפה חריפה בעקבות מעצר בן ישיבתנו הקדושה "כסא רחמים", כשבכותרת הראשית בשער העיתון דווח על זעם אדיר וזעזוע עמוק בקרב כלל היהדות הנאמנה לה' ולתורתו, לנוכח התגברות הרדיפה האכזרית כנגד עמלי התורה • הבה"ח יאיר סעדה, מבחירי ישיבת 'כסא רחמים', הגיע לבית הוריו בבאר שבע, בעקבות חוליו, אך כעבור שעות ספורות אנשי המשטרה הצבאית עצרו אותו בברוטליות כשהוא חולה וקודח מחום • בני ורבני הישיבה ובראשם הגאון רבי צמח מאזוז שליט"א, ראש ישיבת כסא רחמים, הגיעו אמש לעצרת תפילה, מחאה וזעקה מול הכלא הצבאי • רבנים ואישי ציבור ל'הדרך': "מדובר בפשע, עד היכן תגיע האכזריות?!"

גם בין דפי העיתון, בכתבה מאת כתב העיתון אליהו אדרי סקרו את יום אמש, מאז מעצר הבחור ועד עצרת התפילה בשערי הכלא, וכן שוחחו עם רבנים ואישי ציבור בעקבות המעצר הנפשע.

זעם אדיר וזעזוע עמוק בקרב כלל היהדות הנאמנה לה' ולתורתו, מהתגברות הרדיפה האכזרית והנפשעת כנגד עמלי התורה, בני הישיבות הקדושות, באכזריות בלתי נתפסת.

בצעד מחפיר, המשטרה הצבאית עצרה בברוטליות בן ישיבה והשליכה אותו לכלא, בזמן שהוא חולה וקודח מחום.

העצור הוא הבה"ח יאיר סעדה, מבחירי ישיבת 'כסא רחמים' בבני ברק. בלילה שבין רביעי לחמישי, הוריו הגיעו לקחתו מהישיבה עקב מחלתו. הוא הגיע אל בית הוריו בבאר שבע על מנת לנוח ולהתאושש, אך כעבור שעות ספורות, באישון ליל, הגיעו אנשי המשטרה הצבאית ועצרו אותו באופן חסר רחמים, על אף שהוא חולה ועם חום גבוה.

המעצר הנפשע והאכזרי גרר תגובות זעם וכאב בכל היהדות החרדית. רבנים ואישי ציבור ששוחחו עם 'הדרך' הגיבו בחריפות: "זהו פשע בל יתואר. לקחת בחור חולה ממיטת חוליו?! עד היכן תגיע האכזריות והרדיפה האלימה כנגד בני התורה?! עד לאיזה שפל ידרדרו אותם גורמים בזויים?! עולם התורה עומד כחומה בצורה תחת הנהגת מרנן ורבנן חכמי וגדולי ישראל שליט"א, ואף רדיפה לא תרפה את ידינו מעמל התורה".

אמש הגיעו אל הכלא הצבאי בני ישיבת 'כסא רחמים' ובראשם ראש הישיבה הגאון רבי צמח מאזוז שליט"א ורבני הישיבה, לעצרת תפילה, מחאה וזעקה כנגד המעצר הנפשע.

גם בעיתון "המבשר" המזוהה עם ח"כ הרב מאיר פרוש סיקרו את מעצר הבחור והוסיפו טור מיוחד:

בתחילה הזדעזענו.

מעצרים ראשונים של בחורי ישיבה טלטלו את עולם התורה. דיברנו על קו אדום שנחצה, הבטחנו לעצמנו שלא נתרגל ושלא נעבור לסדר היום. אלא שככל שהמקרים חזרו על עצמם, התגנב חשש שקט ומסוכן. הזעזוע נחלש. הידיעה הבאה כבר איננה עוצרת את הנשימה. וכאן בדיוק טמונה הסכנה.

אסור שזה יקרה. אסור שהלב יתרגל. אסור שנלמד לחיות עם מציאות שבה בחור ישיבה נעצר בעוון לימוד התורה והעולם ממשיך הלאה כמעט כרגיל. ההרגל איננו הגנה אלא שחיקה, וברגע שהשחיקה מתחילה הערבות מתחילה להיסדק.

השבוע, בפרשת השבוע, אנו פוגשים את אחד הרגעים המכוננים ביותר של אחריות וערבות. יהודה ניגש אל יוסף כדי להציל את בנימין, ומסביר במילים קצרות וחדות מדוע הוא מתמסר לעניין הזה יותר מכל אחיו: כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר. לא נאום, לא טיעון ארוך, אלא קביעה אחת שמכילה הכול.

חז"ל ראו בדבריו של יהודה את יסוד מושג הערבות. ערבות שאיננה סיוע מן הצד אלא עמידה ממש במקום האחר. הערב איננו רק מגן עליו אלא רואה את עצמו כאילו הוא עצמו עומד שם. ולכן יהודה נלחם על בנימין כפי שאדם נלחם על עצמו.

ומכאן גם דברי חז"ל הידועים: כל ישראל ערבים זה לזה. לא רק במובן שכל אחד תורם לשלם הכללי, ולא רק בכך שכל אחד משפיע על חברו, אלא בדרגה עמוקה יותר. עם ישראל הוא גוף אחד. גוף שבו עיקר מציאותו של כל איבר איננה בייחודיותו אלא בהיותו חלק מן הכלל. בנקודה הזו אין הבדל בין אחד לשני.

כאשר מבינים כך את הערבות, אין מקום לחלוקות. לא ישיבה כזו או אחרת, לא מגזר כזה או אחר, לא סגנון ולא עדה. בחור שיושב ולומד תורה ונעצר בשל כך, אנו צריכים לעמוד שם ולערוב לו. נקודה. זה אמור להפריע לנו את סדר היום, לערער את השגרה, לא לתת מנוח.

בוודאי כאשר מדובר בסיטואציה שבה אותו בחור נשלף ממיטתו בעודו קודח מחום, לאחר שהובא לביתו בשל מצבו הרפואי, הזעזוע צריך להיות עמוק פי כמה. לא משום שהמיטה היא המקום, אלא משום שהאכזריות נחשפת במלוא חריפותה. כאן כבר אי אפשר לומר שזה עוד מקרה שגרתי.

השבוע גם סיימנו את ימי החנוכה. ימים שבהם דיברנו על אור מול חושך, על עמידה עיקשת מול גזירות, על כך שלא מתרגלים למציאות שבה מנסים לעקור את עולם התורה. דווקא כעת, מיד לאחר שהנרות כבו, המבחן האמיתי מתחיל. האם הלהבה תפרוץ החוצה או שהוא תדעך יחד עם הפתילות.

אם כל ישראל ערבים זה לזה בכל דבר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבחור צעיר שנעצר בעוון לימוד התורה. כאן הערבות איננה רגש חולף אלא חובה. חובה שלא לשתוק. חובה שלא להמשיך הלאה כאילו מדובר בעוד ידיעה חולפת.

הסכנה הגדולה ביותר היא ההשלמה השקטה. הרגע שבו אנו אומרים לעצמנו שכך נראית המציאות. ברגע הזה לא רק בחור אחד נפגע אלא עצם מושג הערבות מאבד מכוחו.

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר איננו פסוק שנקרא בפרשה ונשכח. זו תביעה שחייבת לחלחל פנימה. אם המקרה הזה איננו מפר את סדר יומנו, אם הוא איננו מטלטל אותנו, נצטרך לשאול את עצמנו לא רק מה קורה לבחורים שנעצרו אלא מה קורה לערבות שבינינו.