י"א חודש | מורנו הגרמ"ח מאזוז: כשמרן זצ"ל התבטא "זה לא דברי רבי עקיבא איגר!"
- מערכת האתר
- לפני שעתיים
- זמן קריאה 4 דקות
במשא מיוחד שנשא לרגל ציון מלאת אחד עשר חודש לפטירתו של דודו - מרן רבנו הגדול זצוק"ל, עמד מורנו הגאון הרב מצליח חי מאזוז שליט"א על עמל התורה אצל רבנו זצ"ל. מדת ניצול הזמן ומאידך להקפיד על רוגע וישוב הדעת. העיון והחדירה לעומקם של דברים והבקיאות וההבנה העמוקה והישרה. וגם: כשמרן קבע בנחרצות - "זה ברבנו מנוח!" | 'כתר מלוכה' עם הדברים המלאים מפתח התוכנית 'מבית ההוראה' ברדיו 'קול ברמה'
כידוע עמל התורה שהיה למרן ראש הישיבה זצ"ל, זה היה פלאי פלאות! מרן מאז שהוא היה ילד, השקידה שלו זה היה דבר מפתיע. כאשר הרב היה שותה מים תוך כדי לימוד, הוא היה מקפיד לשתות מים בכוס זכוכית שקופה. למה? חבל על השניות האלו, כדי שהוא יוכל לקרוא תוך כדי קריאה.
מרן זצוק"ל מעיין בירחון 'אור תורה' תוך כדי שתיית מים. כחודש לפני פטירתו.
והדבר המפליא והמדהים הוא שהרב היה מאד מקפיד על ישוב הדעת. כאשר הרב היה רואה אנשים שהם שקדנים, ומתוך השקדנות שלהם היה להם פזיזות או בהילות, הרב היה ממש גוער בהם מאד. הרב היה מקפיד כל הזמן על רוגע וישוב הדעת ושלוה. הרב כתב במקום אחד: "מעולם לא ידעתי לחץ מהו!", אלו מילים מפחידות! כל דבר הרב היה מקפיד לעשות אותו מוקדם, כדי שהוא יהיה תמיד תמיד רגוע. אבל עם הרוגע שלו, היה משתדל בכל זמן, בכל רגע, לנצל את הזמן בתכלית.
זה פלאי פלאות. עשרות הספרים שהרב כתב, ואתה רואה בספרים של הרב את העיון, את החדירה לעומק. הרב היה אומר לנו כמה פעמים: "תגיד לי כל קושיא, אני אגיד לך מי הקשה אותה. זה הקושיא הזאת, הקשה אותה מהרש"א. זה הקושיא הזאת, הקשה אותה מהר"ם שיף. וזה כתב אותו מהר"ם. אני יכול להגיד לך על פי התוכן, על פי הסגנון, להכיר".
פעם החתן שלו הגאון הרב מיכאל דיעי שליט"א, ר"מ בישיבתנו הקדושה 'כסא רחמים', אמר לו: בשו"ת 'יביע אומר' (ח"ב חאו"ח סי' ו') דן לגבי ברכות קריאת שמע לנשים, ושם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל מביא את דברי הרב 'כסף משנה' בהלכות קריאת שמע, שהביא דברי רבנו יונה. וכותב מרן הרב עובדיה פעמים בשתי מקומות: "ולא מצאתי את דברי רבנו יונה זה". אז אמר (-הרב דיעי): אני אז - לפני יותר משלושים וחמש שנה - כתבתי מאמר הלכתי בנושא הזה, וחיפשתי ועברתי על כל דברי רבנו יונה בכל מסכת ברכות - מתחילת המסכת ועד סופה ולא מצאתי את זה. כמו שמרן הרב עובדיה אומר. פשוט לא מצאתי.
טוב, הוא ממשיך ומספר: היינו בסעודת שבת בבוקר, ואני שואל על זה את ראש הישיבה. ראש הישיבה אומר לי: "תקרא לי את הלשון". אני מקריא את הלשון, והרב - תוך כדי שהוא אוכל – נעצר: "תחזור, תקרא לי אותו פעם". חזרתי וקראתי, והרב אמר לי: "זה לא רבנו יונה, זה לא רבנו יונה!". "אז מי זה?", אמר לי: "תבדוק ברבנו מנוח".
אז אומר הרב דיעי: אמרתי - מי זה רבנו מנוח? אני הייתי עדיין אברך צעיר, לא הכרתי איפה אני יכול למצוא ספר רבנו מנוח. טוב, באותו יום בצהרים הלכתי ללמוד בבית כנסת 'משכנות יעקב' (ברחוב קהילות יעקב בבני ברק). אני לומד גמרא, פתאום אני רואה לידי ספר המנוחה לרבנו מנוח. אני מסתכל, "יפה, יש פה רבנו מנוח. פתאום, ככה הקדוש ברוך הוא הושיב את הספר הזה לידי. אני מעולם לא ראיתי את הספר הזה". אני פותח את הלכות קריאת שמע, הלשון של הרב 'כסף משנה' שהעתיק שם רבנו יונה, ממש מלה במלה מופיעים שם!
במוצאי שבת סיפרתי את זה לרב. אחרי ההבדלה, ראש הישיבה היה נוסע בשביל לשמוע את הרב עובדיה בלוין בבית של איזה מישהו מסוים, אז בדרך עברנו וראש הישיבה עצר וירד לבית הכנסת שם בשביל לראות את דברי הרב רבנו מנוח. כמה הרב שמח!
וזה למה? כי מרן היתה לו הבנה מדהימה, בכל דבר הוא היה חודר לעומק! אני אתן לכם דוגמא קטנה, כי אנחנו רוצים בכל זאת לטעום מה זה עומק של התורה של מרן. פעם ראש הישיבה היה מוסר שיעור בצעירותו - אני מדבר אתכם בסביבות שנת תשל"ג בערך, זה לפני חמישים ושלש שנה. הרב היה מוסר שיעור, ואחריו היה מוסר שיעור מרן הרב עובדיה זצ"ל. הרב היה אז עדין אברך צעיר, בן שלושים וחמש. באחד השיעורים אמר מרן ראש הישיבה שבשעה שאתה מדליק את הנרות אז ע"פ רבנו האר"י ז"ל צריך שהבעל הוא זה שיכין את הנרות והאשה תדליק. מרן הרב עובדיה ישב לידו, ולחש לו שרבי עקיבא איגר הביא לזה רמז נפלא מהמשנה במסכת שבת (פ"ב מ"ו) שכתוב: "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר". לכאורה כמו שאמר "בנדה, בחלה" כך היה צריך להגיד "ובנר". למה אמר "ובהדלקת הנר"? אלא בא לומר כאן "בהדלקת הנר", אבל בנר עצמו - יש שני חלקים, יש הדלקה ויש את ההכנה שלו. ואת ההכנה צריך לעשות הגבר.
ראש הישיבה אומר: אמרתי בליבי; זה לא רבי עקיבא איגר. רבי עקיבא איגר לא יגיד כזה חידוש, זה חידוש של ספרדים. רעק"א יש לו קושיות תירוצים, זה לא יכול להיות. טוב, אבל מרן הרב עובדיה אמר. אומר מרן זצ"ל: הגעתי הביתה. אני פותח תוספות חדשים על המשניות, ואני רואה שרבי עקיבא איגר מביא את זה בשם 'שושנים לדוד'. הנה זה נכון - זה רבי עקיבא איגר ע"ה שהיה מאד בקי בחידושי חכמי הספרדים, הוא הביא את זה משם.
אז הרב היה לו בקיאות והבנה מדהימה, להבין בכל דבר. והנה זו דוגמא קטנה ויפהפייה איך הרב בכל דבר שהוא היה קורא ראשונים במהירות; אומרים לו: "מפרשים הראשונים אומרים כך וכך". והוא היה אומר מיד: לא. לא נכון, זה לא הפירוש של הראשונים. "מה הראיה?", ראיה מכאן. מתווכחים איתו ופתאום מוציאים את הראשון הזה עצמו במקום אחר שהוא אומר בדיוק כך.
פעם היה איזה ב"ח – שהוא כותב הגהות על הש"ס – שציינו המגיהים בש"ס וילנא שחסרים בו כמה מילים. מרן ראש הישיבה בירחון אור תורה כתב: "ונראה לי, שצריך להוסיף את המילים האלו והאלו". טוב, מי אמר שאתה צודק? אחרי שבוע, מצאו את אותה הערה של הב"ח, בחיבור שלו על הטור - שהוא כותב בדיוק מלה במלה כמו שראש הישיבה אמר. וכך הדברים האלו היו עשרות עשרות אלפי (!) פעמים. וזה מראה על ההבנה העמוקה והישרה שיש לרב.
יהי רצון שזכותו של מורנו ורבנו מרן ראש הישיבה זצ"ל תעמוד לכל אחד ואחד מעם ישראל. ונזכה לישועות גדולות, נסים ונפלאות, אמן ואמן.
בודאי שיש ענין להדליק נר ביום האחד עשר חודש, ומי שיכול לבוא לציון ולהתפלל על עצמו - מה שהוא זקוק, וכן על כלל ישראל, ודאי שיש ענין גדול בזה.
תגובות