יומא דהילולא | הספדו של רבנו הגדול על שר התורה הגר"ח קנייבסקי

אתמול (רביעי) ציין העולם היהודי ארבע שנים להסתלקות מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, לאחר פטירתו נשא מרן ראש הישיבה רבנו הגדול זצוק"ל מילי דהספידא בשיעור השבועי במוצאי שבת ושח רבות במעלתו הגדולה | הדברים המלאים

בפתיחת דבריו הסביר מרן מדוע לא השתתף בהלווית הגר"ח: "שבוע שעבר לא יכולתי להשתתף בהלוויה של הגאון הצדיק רבי חיים קנייבסקי ע"ה (הייתי מאושפז כבר במוצאי שבת)". 

ובהמשך נשא דברים בשבחו: "כל ימיו החכם הזה למד תורה וסיים כל שנה ש"ס בבלי וירושלמי, וגם הרמב"ם, וגם שולחן ערוך, וגם זוהר וספר הבהיר, אין מקום בתורה שלא למד אותו. ועל הכל הוא עונה מהר. ובערב פסח הוא היה עושה סיום על כל הלימודים האלה. לוקחים כוס של ברכה והוא טועם ממנו משהו, וזה נקרא "כוס הברכה", כל אחד לוקח ממנה משהו ומוסיף עליה".

"יש לו סדר לחלק לכל יום שמונה דפים גמרא, כך וכך ירושלמי וכדו' כדי שיגמור את הכל בערב פסח. אבל בשנה מעוברת יעשה חלוקה אחרת? (כמו בחב"ד, בשנה מעוברת השיעור בספר תניא כך וכך, שנה פשוטה אחרת). אי אפשר. אז מה היה עושה? היה גומר את הכל בפורים שושן. ומה הוא היה עושה אחרי פורים שושן? היה יושב וכותב ספרים או חוברות או מאמרים, וגם היה עונה על כמה שאלות שנשארו לו".

"והוא היה עונה על מאה שאלות ביום אחד. ולכן השנה הזאת מסתמא גמר את הכל ביום פורים שושן. למה? כי יש גמרא בשבת (דף פ"ג סוף ע"ב) "לעולם אל ימנע אדם עצמו מתלמוד תורה אפילו בשעת מיתה, שנאמר (במדבר י"ט, י"ד) אדם כי ימות באהל". לכן הוא לא מנע עצמו מדברי תורה, ואחרי שכבר גמר את הכל שלחו לו מן השמים - "הנה בוא במיתת נשיקה, תעלה למעלה"".

"מצאנו ככה אצל מרן השולחן ערוך, מרן השולחן ערוך נדד הרבה, נולד בספרד ארבע שנים לפני הגירוש בשנת רמ"ח. (נתתי סימן: "ואהבך וברכך" (דברים ז', י"ג) - וברכך גימטריא רמ"ח). בגיל ארבע הלך בגירוש עד שמצא מקום בטורקיה - אדרינופול (יש מקום כזה...). בגיל עשרים התחיל לחבר בחו"ל את חיבורו "בית יוסף". ויכול להיות שבתחילה חיבר על הרמב"ם "כסף משנה", אבל הוא לא גמר [אז את] כסף משנה, אמר (בהקדמתו לבית יוסף), חשבתי לעשות את חיבורי על הרמב"ם שהוא מפורסם בכל העולם, אבל הרמב"ם כותב דעה אחת, הוא לא מביא הרבה דעות, ואני חייב ספר שיכלול את כל הדעות הידועות, ואני אוסיף עליהם שו"ת תרומת הדשן ותשובה אשכנזית וכדו', אז הוא עזב אותו והתחיל לכתוב על הטור".

"בחיבור הזה עסק עשרים שנה. עוד שתים עשרה שנה מהדורא בתרא. הוא נולד ברמ"ח, והתחיל בגיל עשרים בשנת רס"ח, תוסיף על זה עשרים ועוד שתים עשרה שנה אתה מגיע לשנת ש', אחר כך פנה להתעסק בכסף משנה, [שלחן ערוך] כללי הגמרא, תשובות בית יוסף (שם סי' פ"ב-פ"ה יש ויכוחים עם המבי"ט על אשה שבעלה נעלמו עקבותיו במים שאין להם סוף, וכן על זו הדרך). והיה כאשר גמר כסף משנה האחרון ושלח אותו להדפסה בוונציה, אמרו לו מהשמים "הגיע הזמן!". חיכינו לך עד שתגמור, עכשיו הגיע הזמן. למעלה אמר מה עם כסף משנה האחרון? אמרו לו: אל תדאג, עוד כמה מאות שנים ידפיסו לך מהדורת פרנקל עם הגהות... כל הסברות, כל הפירושים, כל הגירסאות וכל הנוסחאות תמצא שם. תקבל אותו למעלה, אל תדאג...".

"וכך היה, נפטר מרן בי"ג בניסן בשנת של"ה בן שמונים ושבע שנים. אז כמו שמרן לא נפטר מן העולם עד שגמר לחבר את כל הספרים שלו ורק האחרון נמצא בדרך, גם הרב רבי חיים אותו דבר, חיכו לו עד שיגמור את הסדר של הש"ס, אמרו לו השנה מעוברת אז לא נורא. כבר גמרת".

"והיה הרב מעודד כל אחד ואחד, אפילו בחורים צעירים. היה אברך אחד שמו רבי אריה, והוא כתב ספר לא גדול שהוא מלא שאלות ותשובות. הוא שולח שאלה לרב, והרב עונה מלה שתים שלוש, זה הכל. כמו אורים ותומים. יש בו כמעט אלפיים וחמש מאות, אז הלך לרב והוא אמר לו מה נקרא לו? אמר לו איך קוראים לך, אמר לו אריה. אמר לו תקרא לו "אריה שאג". ("אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג', ח'). זאת אומרת כל מי שרואה את הספר, מפחד ממנו...) למה הרב אמר לו את זה? לעודד את הילד. והוא הדפיס את זה, כי ככה הרב אמר!".

"השבוע הייתי במעייני הישועה והביאו לי ספר "שיח השדה". שיח ר"ת שמו של הרב - שמריה יוסף חיים (הוא היה חותם שי"ח). ובספר הזה יש בו כל מיני קונטרסים שלו. ביניהם המאמר הידוע על החגבים - "קרני חגבים". בחגבים האלה הוא היה עוסק. כל דבר בתורה שהוא היה עזוב ולא מטפלים בו, הוא היה עושה בו משהו. אז הוא כתב מה זה חגב, יש בזה דעות. ואמרו שברגע שהיה מעיין בזה, הגיע איזה חגב על חלונו. אז סיפרו את זה לרב אלישיב, והוא אמר לא שמענו כזה רק בימי הראשונים. מהר"ם שיף בסוגיית הנשר בחולין אמר עיין באשר"י שבשעה שעסק רבנו יצחק - ר"י בעל התוספות בסוגיא הזאת של כ"ד עופות, בא עוף אחד וישב על חלונו. ואולי גם כן החגב הזה התחשק לו שרבי חיים יראה אותו... אז זה שבא אליו החגב, בא אליו, אבל הוא לא יאכל חגב מעולם, אפילו ימצא בו את כל הסימנים, כי אין אוכלים חגב אלא במסורת".

"יש לו שם קונטרס הליקוטים, ושם (סי' ד') דן במה שנסתפק הברכי יוסף. סיפרנו פעם שהרב חיד"א (ברכ"י אה"ע סי' י"ז סק"א) אמר שיש לו שאלה במה שכתוב בגמרא (מגילה דף ז' ע"ב) שרבה שחט את רבי זירא, האם כששחט אותו ובא מישהו אחר ונתן אז קידושין לאשתו של רבי זירא, אחרי שקם רבי זירא מי תופס? זה או זה? ואפילו בלי שמישהו אחר יתן קידושין, האם מחר רבי זירא צריך עוד פעם לתת קידושין לאשתו, כי הוא יאמר אני הייתי בעולם העליון, אמרו לי רד - "המלך דָבָר רדה" (מלכים-ב' א', ט'), אז ירדתי, ועכשיו אני אדם חדש ואת צריכה קידושין. זו השאלה שלו".

"ובא רבי חיים ע"ה (שם סי' ד') ומצא לה פתרון, אמר הנה מצאנו באליהו הנביא ואלישע הנביא שהחיו מתים, ולא שמענו שהמתים היו צריכים להטיף דם ברית וקידושין וכדו'. אבל במחילת כבודו (אני לא קראתי בספר, קראו לי ממנו, ויכול להיות שהוא הרגיש בזה בין השיטין) באליהו הנביא ובאלישע הם היו ילדים ממש. ככה באליהו הנביא נאמר (מלכים-א' י"ז, כ"א-כ"ב): "ויתמודד על הילד שלוש פעמים, ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלקי, תשוב נא נפש הילד הזה על קרבו, וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי", שלוש פעמים הפסוק קורא לו ילד, וגם אחר כך (שם פסוק כ"ג) כתוב: "ויקח אליהו את הילד". ארבע פעמים קרא לו ילד, אז ילד אין לו לא קידושין ולא גירושין (רק העניין של הטפת דם ברית שייך כאן, והוא כתב את זה בסוף המאמר). וילד זה ילד, אין למישהו בעיה עם קידושין, ונניח שזו נשמה אחרת, וכי נשמה אחרת צריכה קידושין? היא לא צריכה קידושין. אותו דבר באלישע, כתוב שם (מלכים-ב' ד', ל"ד-ל"ה): "ויעל וישכב על הילד וגו', ויחם בשר הילד וגו', ויפקח הנער את עיניו". ואחר כך (פסוק ל"ז) כתוב: "ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השונמית הזאת, ותקרא ותבוא אליו, ויאמר שאי בנך". ואצל אליהו הנביא כתוב (מלכים-א' י"ז, כ"ג): "ראי חי בנך". ומהמלה הזו "בנך" משמע שזו אותה נשמה ולא נשמה חדשה, ולא פנים חדשות באו לכאן. כי הם נביאים ויודעים בדיוק הכל. ולכן אין ראיה כל כך".

"ועוד טעם, שאליהו הנביא אמר (שם פסוק כ"א): "תשב נא נפש הילד הזה על קרבו". משמע שהוא ביקש מהקב"ה: אל תביא לי נשמה חדשה. (ולמה הברכי יוסף לא שאל על מה שיש בימינו "מוות קליני", שלכאורה נשאל אותה שאלה, אדם שמת מוות קליני ואחר כך חזר לתחיה, האם צריך לתת קידושין עוד פעם? אין מי שיאמר דבר כזה, ולמה? כי "מוות קליני" זה לא מוות, זה רק מוות לפי שעה, בגלל שהדורות לא היו מאמינים בתחיית המתים, הקב"ה הראה להם בדורנו "מוות קליני")".